פרשת תצוה

"ואתה תצוה את בני ישראל.."
הפרשה פותחת בדרך לא שיגרתית, לא כפי שאנו רגילים בפרשות אחרות,
"ואתה" - לשון נוכח, לשון המביעה קירבה ואנטימיות.
לעומת הפתיחה האנטימית, שמו של משה לא מוזכר ולו פעם אחת בכל הפרשה.
ואם חשבנו לרגע שאולי יד המקרה בדבר - הרי שאת פרשת תצוה קוראים תמיד
בשבוע בו חל ז' באדר - יום הולדתו של משה רבנו.
אם כך, כיצד דווקא פרשת תצוה, ששמו של משה נעדר ממנה - קשורה לעצמותו ומהותו של משה?
ומדוע דווקא פרשה זו ולא פרשה אחרת?